„Being a Boy“ מאת צ'ארלס דאדלי וורנר הוא סיפור הגותי המתמקד בהרחבה בחוויות וברשמיו של גיל הילדות, ונכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה־19. הטקסט מציג תיאורים נוסטלגיים והומוריסטיים של חיי החווה, וממחיש את ההנאות הפשוטות ואת האתגרים הייחודיים הניצבים בפני נערים בדרכם דרך הילדות — תקופה מלאה בסקרנות, מטלות והרפתקאות שובבות. פתיחת היצירה יוצרת אווירה מקסימה כשהיא מציגה את הרעיונות המרכזיים סביב היותך נער בניו אינגלנד הפסטורלית. וורנר פותח בטענה שהדבר הטוב ביותר בעולם הוא להיות נער, ומעריך את החירות הכרוכה בכך גם לצד האחריות שבעבודות החווה. המספר מושך את הקורא אל סצנות של חדוות נעורים, כגון נהיגת שוורים ואינטראקציה עם חיות משק, ומהרהר בכנות במורכבויות ההומוריסטיות לעיתים של חיי החווה, כמו לימוד פרות לטינית. הפרקים הראשונים מתארים בצבעוניות את המטלות היומיומיות ואת הסחות הדעת המעסיקות את זמנו של נער, ומניחים תשתית לבחינת מעלותיהם וגם אווילותם של בני הנעורים בסיפורים הבאים.