«הדקאמרון, כרך I» מאת ג׳ובאני בוקאצ׳ו הוא אוסף סיפורים קצרים שנכתבו בין השנים 1348 ו־1353. עשרה צעירים נמלטים מפירנצה מוכת המגפה אל וילה באזור כפרי, ושם הם מבלים שבועיים בסיפור מאה מעשיות. סיפורים אלה נעים מאהבה ארוטית ועד אהבה טרגית, משנינות מבריקה ומתיחות מעשיות ועד לקחי חיים. היצירה לועגת לכמורה, בוחנת את כוחו של המזל ולוכדת את המתחים בין המעמדות החברתיים. היא נכתבה בפלורנטינית העממית, הפכה ליצירת מופת של הפרוזה האיטלקית המוקדמת והשפיעה על יצירות כמו «סיפורי קנטרברי» מאת צ׳וסר.
קישורים לוויקיפדיה: