„Traicté tresplaisant et recreatif de l'amour parfaicte de Guisgardus et Sigismunde“ הוא סיפור רומנטי, שנכתב ככל הנראה בסוף המאה ה־15. יצירה זו, שניתן לסווגה כשיר סיפורי, מגוללת את סיפור האהבה הטרגי בין גיסגרדוס לסיגיסמונדה, בתו היפה של טנקרד, נסיך סלרנו. הספר עוסק בנושאים של אהבה, בגידה והשלכותיה של התשוקה, באופן המשקף את הלחצים החברתיים והמשפחתיים של אותה תקופה. העלילה עוקבת אחר סיגיסמונדה, נערה אצילה ונאה, שלאחר שהתאלמנה מתאהבת עמוקות בגיסגרדוס, משרת צנוע. אהבתם פורחת בסתר, ומתאפיינת במכתבים ובפגישות חשאיות דרך מערה נסתרת. אולם אושרם אינו נמשך זמן רב, כאשר אביה של סיגיסמונדה, טנקרד, מגלה את קשר האהבים ביניהם. בהתקף זעם הוא מצווה להוציא את גיסגרדוס להורג, ובכך דוחף את סיגיסמונדה אל הייאוש. לנוכח אובדן אהובה, סיגיסמונדה בוחרת לבסוף לשים קץ לחייה במקום לחיות בלעדיו, ובכך מאחדת אותם אפילו במוות. הסיום הטרגי מדגיש את טבעה העוצמתי אך ההרסני של האהבה, ומשקף את הנאמנות ואת השלכותיהם של אילוצי החברה.
במחורז. תרגום הגרסה הלטינית מאת ל׳ ברוני לסיפור הראשון ביום הרביעי מתוך „דקאמרון“ מאת בוקאצ׳ו.