„הקול בשירה“ מאת אמה זיילר הוא פרסום מדעי שנכתב בשלהי המאה התשע עשרה. הספר בוחן את הקשר המורכב בין ההיבטים הפיזיולוגיים, הפיזיקליים והאסתטיים של המוזיקה הקולית. מטרתו לגשר על הפער בין מדע הפקת הצליל לבין אמנות השירה, תוך התמקדות באופן שבו הבנת האנטומיה והמנגנונים הפיזיולוגיים יכולה לשפר את הכשרת הקול. פתיחת היצירה מבססת את כישוריה של זיילר באמצעות עדויותיהם של חוקרים בעלי שם ומציגה את המניע שלה לכתיבה. היא מהרהרת במסעה האישי בלימוד השירה ובהוראתה, ומדגישה את היעדרו של גישה שיטתית בשיטות הפדגוגיות הקיימות. זיילר מביעה את רצונה להעניק לזמרים בסיס איתן באמצעות שילוב ידע מדעי, ובייחוד באמצעות השימוש שלה בלרינגוסקופ, כדי להתבונן במכניקת הקול. מבוא זה מכין את הקרקע לבחינה יסודית של המוזיקה הקולית, של ההקשר ההיסטורי שלה ושל התפתחות שיטות השירה המדגישות הן את האמנותיות והן את הטכניקה.