זיכרונות מ-1870–1871" של אדמונדו דה אמיציס הוא ספר היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה-19. היצירה מתמקדת באירועים משמעותיים שאירעו באיטליה בשנים 1870 ו-1871, במיוחד בהשינויים הצבאיים והתרבותיים שחלו במדינה באותה תקופה. מטרתו של הספר היא לעורר את הרגשות והתחושות הקשורות לגאווה לאומית ולמלחמה, מה שהופך אותו לבעל חשיבות מיוחדת עבור צעירים איטלקים שרוצים להבין את ההיסטוריה של מולדתם. בפתיחת הספר מובאת כוונתו של המחבר לאסוף מגוון כתבים העוסקים באירועים מרכזיים שאירעו באיטליה בתקופה זו. דה אמיציס מביע בתחילה היסות לגבי הכתיבה, מחשש שהתוצאה תהיה רק אוסף רנדומי של נושאים שונים. אך בסופו של דבר הוא מכיר בחשיבותם של כתבים אלה, שמהווים עדויות עין לב שמתעדות את החוויות, הרגשות והמחשבות הקולקטיביות של אנשים באותה תקופה. הסיפור מתמקד בדמות פיימונטזית המשתפת בזיכרונותיה מפלרמו לפני שעוזבת אותה ונוסעת לרומא, ומדגיש את הנוסטלגיה, את הקשרים העמוקים שבני אדם יוצרים עם מולדתם, ואת היופי והחשיבות של האמנות והתרבות האיטלקיות.