„עולם הרוחות“ מאת ט. פ. ת'יסלֶטון־דַיֶר הוא חיבור מקיף הבוחן אמונות, מיתוסים וסיפורי עם הנוגעים לרוחות רפאים ולעולם הבא, שנכתב בשלהי המאה התשע־עשרה. היצירה עוסקת בתפיסות תרבותיות של הנשמה, ומתמקדת במיוחד ביציאתה מן הגוף, בטבען של רוחות הרפאים ובאמונות טפלות שונות הנוגעות לרוחות חסרות מנוחה. היא נשענת על תיאורים היסטוריים ומסורות המציגים את עולם הרוחות כמאוכלס בנשמותיהם של מי שלא נקברו, של הנרצחים ושל אלה שמתו בנסיבות מצערות. פתיחת הספר מציגה אוסף של נקודות מבט היסטוריות ותרבותיות על האופן שבו תרבויות שונות תופסות את יציאת הנשמה מן הגוף. היא מפנה לטקסטים עתיקים, כגון „האיליאדה“, ובוחנת את הרעיון שהנשמה עשויה לצאת מן הגוף בדרכים שונות, המתוארות לעיתים באמצעות דימויים ערטילאיים. הנרטיב מציע שלחברות רבות יש אמונות מסורתיות הנוגעות לטקסי המוות, ובהן מנהגים שנועדו להבטיח מעבר שליו לנשמה. מן החלק הראשוני הזה ברור שת'יסלֶטון־דַיֶר מבקש להציע מארג עשיר של תובנות אתנוגרפיות על התנהגותם ואמונותיהם של המתים, וליצור חקירה מסקרנת של עולם הרוחות.