Seven Mohave Myths
על הספר
שבע אגדות מוהאבי” מאת א. ל. קרובר היא חיבור אנתרופולוגי שנכתב באמצע המאה ה-20. היצירה מתמקדת בסיפורים המיתולוגיים של הילידים המוהאבים, ומספקת תובנות לגבי אמונותיהם התרבותיות, מסורותיהם המילוליות וטכניקות הסיפור שלהם. האסופה משמשת כמאגר לסיפורים המוהאבים, אשר מכוללים בתוכם קטעי שירה ומספקים תובנה לגבי ההבנה ההיסטורית והקוסמית של הקהילה לעולם שלה. בתחילת הספר, קרובר מציין את החשיבות התרבותית של סיפורים אלו בתוך החברה המוהאבית. הוא מסביר כי הסיפורים אינם רק סיפורים חוזרים, אלא משמשים גם כתכניות טקסיות וחינוכיות, ומדגיש כי רבים מהסיפורים נטווים בעמקות בחלומותיהם ובחוויות היומיומיות של מספריהם. הסיפור הראשון באסופה הוא “סיפור העוץ”, אשר מספר על שני אחים, פוקהנה וטשיטשובארה, ועל מסעותיהם בתוככי מבחנים אישיים ויחסים משפחתיים המושפעים מאמונותיהם התרבותיות. הטקסט מדגיש גם את המורכבות של המסורות המילוליות, ומציג כיצד האלמנטים הסגנוניים של הסיפורים מסייעים להם למלא את תפקידם כאובייקטים תרבותיים.
