סיפור השליטה העצמית, מלכותה וגדולתה" מאת ויליאם ג'ורג' ג'ורדן הוא חיבור פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-19. היצירה מחקרת את המושג של שליטה עצמית כאומנות חיונית, ומדגישה את חשיבותה הבלתי מועטת הן בפיתוח האישי והן בשליטה בחיי האדם. המחבר חוקר את מטבע הפוטנציאל האנושי, ומבסס כי הגדולה האמיתית אינה נקבעת בלבד על תכונות מולדות, אלא בעיקר על פיתוח שליטה עצמית ודיסציפלינה. בתחילת הספר מדובר על האופי הדו-קוטבי של האדם – כן תוצאה של היצירה האלוהית וכן יצור המשנה את גורלו בעצמו. ג'ורדן מתנגד לרעיון הפטאליזם, ומדגיש שבני אדם נושאים באחריות ובפוטנציאל להשפיע על מסלול חייהם דרך השליטה העצמית. הוא משתמש במטאפורות של מלכות ועבדות כדי להדגיש כי הסתרפות לחולשותינו הופכת אותנו לעבדים של הנסיבות, בעוד ששליטה בעצמנו מהפכת אותנו למלכים על גורלנו. הקטע הזה מסדיר את הטון של הפרקים הבאים, המבטיחים המשך בחקר ההשפעות העמוקות של הדיסציפלינה על הצלחה אישית ואושר.