״היפאטיה״ מאת ג׳ון טולנד הוא תיאור היסטורי שנכתב באמצע המאה ה־18. הספר עוסק בחייה ובמותה הטרגי של היפאטיה, פילוסופית ומתמטיקאית ידועה מאלכסנדריה העתיקה, ומדגיש את הישגיה יוצאי הדופן ואת הנסיבות האכזריות שהקיפו את מותה בידי המון דתי. מטרתו לשפוך אור על המתח שבין הנצרות המתעצמת לבין הפילוסופיה הפגאנית השוקעת של אותה תקופה. העלילה עוקבת אחר היפאטיה, שנודעה הן ביופייה והן בשכלה. בהיותה בתו של תיאון, ראש בית הספר האלכסנדרוני, היא זוכה לחינוך העולה על זה שהיה זמין לרוב הנשים בנות תקופתה, ולבסוף נעשית מורה ופילוסופית בולטת בזכות עצמה. אולם יחסיה הקרובים עם אורסטס, המושל הרומי של אלכסנדריה, מעוררים את קנאתו ואת חמתו של הבישוף קירילוס ושל חסידיו. איבתם מגיעה לשיאה בקשר טרגי המוביל לרציחתה האכזרית של היפאטיה, המשמשת הן גינוי להתנגשות האלימה בין הפוליטיקה לדת בתקופתה והן תזכורת נוגעת ללב למורשתה כסמל לידע ולמעלה.