זיכרונות של מיס קוט: סיפורי הענישה של אשה בריטית, כמו שהיא סיפרה אותם בעצמה“ הינו סיפור חצי-אוטוביוגרפי שנכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הסיפור מוצג בצורת של סדרה של מכתבים מטעם הדמות הראשית, רוזה בלינדה קוט, המשתפת בחוויותיה מילדותה, במיוחד אלו שקשורות לנושאים של ענישה, סמכות ומיניות. התבונות של הדמות הראשית מגלות יחס מורכב לפרקטיקת הענישה הגופנית, במיוחד בהקשר של מערכת היחסים שלה עם סבה, סר אייר קוט, אשר היה מרכזי בחינוכה ובהדרכתה. בתחילת הסיפור, רוזה מכתיבת מכתב לחברתה ומשתפת אותה בהודאתה הנדחתה זה שנים על נטייתה להעניש בכדורי עורף, אותה היא מחשיבה כחלק בלתי נפרד מחייה. היא מתארת את חינוכה בפיקוחו הנוקש של סבה לאחר מות הוריה, ואת העונשים המיוחדים שסבלה מהם, תוך הדגשה על מאזן הכוחות ביניהם. הפרקים הראשונים מציגים את זיכרונותיה הראשונים של רוזה, בהם הענישה מתמזגת עם תחושות של בושה, חוסר בהבנה והתעוררות של רצונות. בדרכה להתמודד עם הרגשות המתנגשים שלה בנוגע לדיסציפלינה, הסיפור מציע את הבסיס לחקירת נושאים עמוקים יותר של כוח, שליטה והמורכבויות של מערכות היחסים האנושיים – נושאים שצפויים להמשיך להופיע בסיפוריה הבאים.