אדם וחווה בגן העדן" של אסה דה קיירוש הוא רומן שנכתב בראשית המאה ה-20. היצירה מציגה פרשנות חדשה של הדמויות הביבליות אדם וחווה, ועוסקת בנושאים כמו היצירה, האנושות והחוויות הראשונות של הקיום. הסיפור מעמיק בדינמיקות חייהם בגן העדן, ומתייחס למאבקיהם נגד הטבע, כמו גם להתפתחות התכונות האנושיות והחברה. בתחילת הרומן מתוארת יצירת אדם, ומפורטת תהליך הופעתו מעולם קדמוני מכוסה במסתורים, והתעוררותו למציאות מלאת הלם וחשש. התיאור מדגיש את היופי הכאוטי של גן העדן, ואת בלבולו והיסובנות של אדם בהתמצאותו בעולם החדש זה, בו הוא מתמודד עם יצורים ותופעות שונים. התגובר של אדם מוצג באופן גם טבעי וגם מורכב, ומבליט את אופיו הקדמוני תוך כדי הצגת התהליך שבו הוא הופך ליצור רציוני. הנושאים של פחד, גילוי ומאבק על ההישרדות בגן עדן זה, חי ומסוכן כאחד, מספקים את הבסיס להמשך החקירות העמוקות יותר של האנושות אשר יתפתחו לאורך הסיפור.