אהבות מהמזרח הרחוק" של אוליבייה דיראסון-סיילור היא קולקציה של מחשבות על אהבה אקזוטית, נכתבה בראשית המאה ה-20. היצירה חוקרת את החוויות והתפישות של מלחים ויהודים שנדדו למדינות המזרחיות, בעת שהיו באיחוד עם נשים מתרבויות שונות. היא מעמדת תמונות של רצון, התנסויות תרבותיות והאידאלים שנקשרים לאקזוטיקה. הסיפור משלב בין יומנה אישית לבין חקר בפסיכולוגיה של מערכות יחסים רומנטיים בארצות רחוקות. הפרק הראשון של היצירה מציג לקורא את הרעיון הבסיסי: דיראסון-סיילור מבקשת לחבר בין החוויות של נשים אירופאיות לאלה של חברותיהן הרחוקות במזרח. היא מביעה רצון להעביר את הקוראים אל נוף המקומות האקזוטיים ואל הקסם של תושביהם, ומתארת את כל אלה בדיוק ובחיוניות. חלק זה מסדיר את הטון של המסע שנפרש לפנינו – מסע שמבטיח התנסויות מלאות תשוקה וחקר, אך במקביל מציע גם נקודת מבט ביקורתית על התפיסה הרומנטיזованת של אהבה אקזוטית, ועל השפעת ההבדלים התרבותיים על מערכות יחסים כאלה.