היסטוריה של האיטלקים, כרך 07 מתוך 15", מאת צ'זארה קנטו, היא ספר היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה-19. כרך זה ממשיך את החקר המפורט של הנוף החברתי והפוליטי המורכב של איטליה, ודן בדינמיקות הכוחות של המערכת הפיאודלית, בעלייתן של הקומונות ובמשפחות המשפיעות שהשפיעו על האזור בתקופות מלאות בעיות. הספר מציע תובנות לגבי ההתפתחות ההיסטורית של איטליה, במיוחד לאחר נפילת שושלת ההוהנשтаופנים. הכרך מתחיל בדיון בפיצול איטליה לאחר ההוהנשтаופנים, ומבליט את המאבקים על הכוח בין משפחות אציליות שונות ובין הערים העולות שהחלו להיות עצמאיות. הוא מתאר נוף שבו שליטים פיאודליים ונתיניהם היו בעלי השפעה רבה, ומציין כי הרעיון של אחדות לאומית כמעט שלא קיים היה; האוכלוסייה הייתה לעתים קרובות מפוצלת בהתבסס על אמונה בשליטים המקומיים, ולא על זהות איטלקית כוללת. קנטו מתאר את עלייתן של משפחות משפיעות, במיוחד המשפחות טוריאני וויסקונטי, בתוככי ההסתדרות החברתית-פוליטית של אותה תקופה, ומציג את השינויים בבריתות ובעימוקים שהמשיכו להשפיע על מסלול ההיסטוריה של איטליה.