„קספר האוזר: דוגמה לפשע בחיי הנפש של האדם“ מאת אנסלם ריטר פון פוירבאך הוא מחקר מקרה משפטי־פסיכולוגי שנכתב בראשית המאה ה־19. הוא בוחן את הופעתו המסעירה של הילד הנטוש קספר האוזר בנירנברג, ומתעד את מצבו, את התנהגותו ואת המסמכים והחפצים שנמצאו עמו. באמצעות התבוננות מדוקדקת והיגיון משפטי, הוא טוען שמעבר לכליאה בלתי חוקית ולהפקרה, בוצעה פגיעה עמוקה בנפש האדם. פתיחת היצירה מספרת על הגעתו הפתאומית של האוזר לנירנברג: נער מתנדנד לבוש בגדי איכרים, שכמעט לא היה מסוגל ללכת, חזר על משפטים קבועים, סירב לאכול בשר ולשתות בירה, אכל רק לחם ושתה מים, ובכל זאת כתב את שמו בבירור. הוא הובא למגדל המשטרה, שם נערך רישום של חפציו (בגדים שאינם מתאימים למידתו, כתבי דבקות דתיים ומחרוזת תפילה), ונמצאו עמו מכתבים הממוענים לקצין פרשים והערות המרמזות על מוצאו המשוער ועל אביו החייל; התצפיות הרפואיות מתארות כפות רגליים רכות ומכוסות שלפוחיות, ברכיים חריגות ורגישות קיצונית. התנהגותו ילדותית להפליא—אוצר מילים מצומצם (הוא כינה אנשים “ילדים” ואת כל בעלי החיים “סוסים”), אימה מפני בעלי חיים שחורים, קסם מסוסי צעצוע, השתאות ממראות וממוזיקה, והיעדר כל הבנה בדת—ואילו הסוהר הילטל והמבקרים מעידים על תמימותו ועל למידה מהירה ומאומצת. כאשר ההמונים מתקהלים, פרופסור דאומר מתחיל ללמד אותו, וראש העיר בינדר מרכיב סיפור ראשוני: כליאה לכל החיים בחדר קטן וחשוך, האכלה בלחם ובמים (שלעיתים עורבבו בהם סמים), גזיזת ציפורניו בשנתו, שומר נסתר שהנחה את ידו בכתיבה ולאחר מכן הכריח אותו לעמוד וללכת, ואז נשא אותו החוצה והפקיר אותו בעיר. פוירבאך מציג זאת ככליאה בלתי חוקית בנסיבות מחמירות וכהפקרה המסכנת חיים, ומציע מושג רחב יותר: “פשע נגד הנשמה”. ביקורו הראשון של המחבר מוסיף פרטים חיים: עיניים רגישות־יתר, עוויתות בפנים בעת מאמץ נפשי, התייחסות לעצמו בגוף שלישי, העדפה עזה לצבע האדום, ולהיטות עזה ומרגשת ללמוד ולצייר.