„יונה“ מאת רוברט נתן הוא רומן שנכתב בראשית המאה העשרים. הוא מדמיין מחדש את הנביא המקראי כצעיר עדין ואידיאליסטי, שאמונתו שנולדה במדבר מתנגשת בכוהנים ובעשירים ארציים ובאהבה פתאומית לאישה אצילה. ביצירה המשלבת משל, סאטירה ורומנסה — ובה גם יצורים מדברים ומלאכים — נבחנות המתיחויות שבין נבואה לפרגמטיזם, בין עוני לכוח, ובין הכמיהה האנושית ליופי ולוודאות. פתיחת הרומן מציבה את יונה בקרב נביאי המדבר של ישראל, שם מלאך שולח אותו לבית־אל כדי להבטיח ניצחון על חמת; הכוהן הגדול אמציה הופך זאת במיומנות למלחמה שישראל מנצחת בה. בשובו לכפרו, יונה מתקבל בברכה אצל אמו המעשית דבורה, מתנצח עם אחיו השאפתן אהרן, ומורו הזקן נחמן מייעץ לו להישאר במדבר. בביתו של הנסיך אחאב פוגש יונה את אחייניתו יהודית — סקרנית, מוגנת ונוחה להשפעה; שיחותיהם על מלאכים ועל המדבר מבשילות לאהבה עדינה, הנחתמת בחגיגת כפר לאור הירח. כאשר דבורה ודוד הדוד מבקשים מאחאב את ידה של יהודית, הנסיך בז לחיזוריו של הנביא העני משום שאין בידו מוהר או מעמד. יהודית מתאבלת לזמן קצר תחת השגחתה של האומנת המחושבת שלה, שרה, בעוד יונה, המבקש למצוא דרך מעשית לנישואין, מבקש מאמציה להפוך אותו לכוהן. הכוהן הגדול מזהיר שנישואין יבזבזו את ייעודו הנדיר של יונה, והסצנה נחתמת באתגרו החמור לנביא.