חמישה-עשר שנים עם המודחים“, מאת הגברת פלורנס רוברטס, היא ספר אוטוביוגרפי שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר מתאר את חוויות המחברת בעבודות משימה וחילוץ, ומתמקד בהתמגשותה העמוקה עם נשים וילדים שנקלעו לחיי רעות, במיוחד בסביבות אורבניות. דרך עין התהליך האישי שעברה ודרך מאמציה לסייע לאחרים, הספר מעלה את האתגרים שאיתם ניצבים אנשים חסרי יכולת, ואת חשיבות האהבה, הסליחה והגאולה. בתחילת הספר, המחברת מספרת על ההתעוררות שלה לפני המציאויות הקשות של העולם סביבה, אירוע שהחל בקשר עם ילדה צעירה בשם רוזה. מוכאת מהעוולות והסבל שאנשים רבים חווים, רוברטס משתפת את הקריאה שלה לחילוץ אנשים אלו, ומפרטת את ההתכתשויות שלה עם אנשים שנפגעו מעוניין ויאוש. סיפורה מלווה בהרהות אמיתית לגבי אמונתה, החזיונות שהנחו אותה, והרצון העז לחולל שינוי בחייהם של אחרים – למרות ההתנגדויות שפנתה מצד החברה ומשפחתה. הספר מספק הצגה עמוקה וכנה של עבודות החילוץ, ושל הכוח המשנה שבאמפתיה ובשירות לזולת.