מוחמד, הנביא של האסלאם” מאת הרברט אי. אי. הייז הוא ספר היסטורי שנכתב בתחילת המאה ה-20, בפרט בשנות העשרים של המאה ה-20. המאמר מציג בדיקה עמוקה של חיי מוחמד, מייסד האסלאם, וחוקר את אופיו, תורותיו והתנאים החברתיים ששלטו בעת ההיסטורית שלו. מטרתו של הייז היא להציג תובנות לגבי השפעת מעשיו ואידאולוגיותיו על החברה האסלאמית, ולהביא בחשבון את הדרך שבה הן השפיעו על מסלולה. הספר חוקר את שלבי חייו הראשונים של מוחמד, את “הקריאה” שקיבל לנבואות, ואת התהליך שבמהלכו נוצרה הקהילה האסלאמית במדינה. הוא מפרט את הנסיבות הפוליטיות המתחוללות בערב העתיק בתקופתו של מוחמד, ומציג את הדרך שבה הוא עבר ממסחרי למנהיג דתי ופוליטי. באמצעות תיאור אירועים חשובים כגון קרבות ומعاهדות, הייז מציג את שאיפותיו ואסטרטגיותיו של מוחמד, כמו גם את ההצדקות המעוררות ביקורת שהשתמש בהן לגבי הקמת מלחמות ונישואים רבים. המחבר מביע ביקורת על חלקים מתורותיו של מוחמד ועל העקרונות הדתיים שנשאו בחובם, וחושב על השפעתם על מעמד הנשים ועל היחס למין הלא-מוסלמי בחברה האסלאמית. בסיכומו של דבר, הוא מערער על הבסיס האתי של טענותיו לגבי הנבואה האלוהית.