״אורתודוקסיה״ מאת ג׳. ק. צ׳סטרטון הוא חיבור פילוסופי שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר משמש להגנה על אמונותיו של המחבר ולביקורת על המחשבה בת־זמנו, ועוסק בנצרות, באינדיבידואליזם ובספקנות המודרנית. במרכז הטקסט עומדת השקפתו של המחבר על האופן שבו הבנה מאוזנת של האמונה יכולה לדור בכפיפה אחת עם התבונה, תוך הדגשת השאיפה להשקפת עולם המעריכה הן את ההיבטים המוכרים של החיים והן את היבטיהם המסתוריים. פתיחתו של ״אורתודוקסיה״ מציגה את מניעיו של צ׳סטרטון לכתיבת הספר, בעקבות אתגר שהציבו מבקריו בנוגע ליצירתו הקודמת, ״כופרים״. הוא מציג את הרעיון שלפיו מטרתו לנסח פילוסופיה אישית המפייסת בין השתאות לביטחון, באמצעות משל על אדם הסבור בטעות שגילה את אנגליה, במקום להבין שתמיד היה חלק ממנה. המחבר מציע שפילוסופיה אמיתית צריכה לאמץ הן את פלא הקיום והן את היציבות המעוגנת באמונה, וטוען שהחקירה של האורתודוקסיה עניינה גילוי אמיתות המהדהדות באופן אוניברסלי, ולא הצעתה של מערכת אמונות נוקשה. חלק זה מכין את הקרקע לדיון רחב יותר במוסר, בשפיות ובפרדוקסים המהותיים של החיים, ומציג את מסעו של צ׳סטרטון לעבר אישורן של הדוקטרינות הנוצריות המסורתיות כתגובה למורכבויותיה ולסתירותיה של המחשבה המודרנית.