הנצרות והדת של מחר” מאת רומולו מורי היא חיבור פילוסופי המתבסס על דיון דתי, ונכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-20. הטקסט מעסוק בבעיות חשובות בנוגע לעתידו של הנצרות ולהתפתחות האידאולוגית של המחשבה הדתית, במיוחד בהקשר של הזהות האיטלקית המתפתחת. הספר מציע כי החיפוש אחר הרוחניות צריך לחצות את הדוגמות המסורתיות, ומעודד גישה אמינה ואוטונומית לאמונה, המכבדת הן את ההקשר ההיסטורי והן את המצפון האישי. בתחילת החיבור מוצגים שני נקודות מבט עיקריות על הדת באיטליה: אחת המתבססת על הרעיון שהקתוליזם הוא מוסד בלתי ניתן לשינוי, והאחרת המטענת שהדת צריכה להתבסס על חומרנות וספקנות. מורי מבקר בנקודות המבט הללו כבלתי אמינות, ומדגיש את הצורך בהתעוררות רוחנית מחודשת שתأخذ בחשבון המורשת של המחשבים המהפכים האיטלקים. הוא מציע הבנה דינמיית יותר של הדת, ומסביר כי היא צריכה להתפתח במקביל למודעות האנושית. בסיכומו של דבר, הוא מציע כי אמונה אמיתית חייבת לקבל את החופש, היצירתיות והמסע הקולקטיבי לרווחה רוחנית.