תיאוסמ או אתאיזם: האלטרנטיבה הגדולה“, מאת צ’פמן קוהן, הוא חיבור פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-20. הספר בוחן את הוויכוח העמוק בין האמונות התיאוסטיות לאתאיסטיות, ומציע כי הבעיה הלוגית איננה רק בקיומו של אלוהים אלא גם בהשלכות של האמונה עצמה. מטרתו היא לבחון בדקות את הנימוקים המסורתיים לקיומו של אלוהים, להדגיש את חלשותיהם ולעודד את הקוראים לשקול הבנה עולמית של המוסר והקיום. בתחילת הספר, קוהן מגדיר את ההקשר של בחינתו את התיאוסמ על ידי שאלת חשיבות האמונה באלוהים בחברה המודרנית. הוא טוען כי, בניגוד לעתים הפרימיטיביות כשכוחות טבעיות נהגו להסבר כפעולות של אלוהויות, הידע המודרני מראה כי אירועים טבעיים מתרחשים באופן עצמאי לחלוטין מהאמונות הדתיות. קוהן מציע כי ההבנה העברית של אלוהים ככוח שולט ביקום היא מיושנת, ומדגיש את הצורך לבחון באופן ביקורתי את האופן שבו הרעיון של אלוהים השפיע על המוסדות החברתיות, ומציין את ההשפעה המקפלת לעתים קרובות שלו על התפתחות המוסרית והחברתית. מכלא זה, קוהן מציע רצף של דיונים בנוגע לשורשיה של האמונה התיאוסטית, ומכין את הקרקע לביקורת עמוקה יותר בהיתכנות הפילוסופית שלה.