תחנה נטושה” מאת יוהאנה ון ווודה היא רומן שנכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הסיפור מתחיל בסצנה עמוסה ברגשות, בה הדמות הראשית, רנה, מתבוננת באובדן אביה האהוב ובשינויים שנלוו למותו – כגון העברתה לעיר חדשה והפרידה מהסביבה היקרה לה ומהכלב האמין שלה, צייזר. הפתיחה של הרומן משקפת את האבל העמוק של רנה, כשהיא מתבוננת בזיכרונותיה עם אביה, ומביאה לידי ביטוי את ההבדלה בין חום חייה הקודמים לקרות הנסיבות הנוכחיות שלה. היא מזכירה רגעים רגישים מילדותה, לפני שהיא נאלצת להתמודד עם עובדת מותו של אביה ועם המעבר לחיים בחברת קרובי משפחה בעיר. בעוד היא מתמודדת עם אבלה, העתיד הבלתי ידוע של רנה מתגלגל לפניה – עתיד שמשלב בין תקווה לפחד, כאשר היא מנסה להתאקלם לחיים חדשים, עם פנים זרים ועם הציפיות החברתיות שמוטלות עליה. העומק הרגשי והדמיון החי שמוצגים בחלק זה מעידים על התבוננות עמוקה בנושאי אובדן, אהבה וחיפוש אחר שייכות, מה שהופך את הספר לקריאה מרגשת במיוחד עבור אלה שנהנים מסיפורים המתמקדים בדמויות.