הרומן של סופר" מאת ארמנדו פאלאסיו ולדס הוא רומן שנכתב בשלהי המאה ה-19. הספר מחקר את החוויות והמחשבות של ילד צעיר, ועוסק בנושאים כמו חינוך הילדות, שמחה וההבדלים בין ילדות לבגרות. הנראטיב משתמש בנוסטלגיה שלו לגבי ימי הילדות שלו כרקע להערכותיו הרחבות יותר על האופי האנושי והחברה. בתחילת הרומן, הנראטיב משתף בשמחות של ילדותו, מתאר את הסביבה האידילית שבה גדל ואת החוויות שעיצבו אותו. הוא זוכר את הרגע שהגיע לאנטרלגו, מוקף בנוף יפה ובתחושת הקסם שמאפיינת את ימי הנעורות שלו. הפרקים הראשונים מציגים באופן חי ובהיר את ההתרחשויות שחווה עם הטבע, החיות וההנאות הפשוטות של החיים באזור כפרי, ומדגישים את החופש שחווה כילד ואת הקשרים העמוקים שנוצרו אצלו עם אנשים מסביבתו. הנוסטלגיה ברומן ניכרת באופן ברור, כאשר הנראטיב משווה את תחושת הבריאות וההערצה של ימי הילדות לבין האדישות והמורכבות של הבגרות, דבר שמספק את הרקע להתבוננות עמוקה יותר בנושאים אלו לאורך כל הרומן.