האמנות של האיורים“ מאת סי. אך. ספרגון היא קולקציה של מושבות שעוסקות בשימוש באיורים בנאומים, ונכתבה בשלהי המאה ה-19. היצירה מדגישה את החשיבות של מטאפורות, אנקדוטות וצורות אחרות של שפה איורית לשיפור הבהירות והמעוררות של הנאומים. מטרתו של ספרגון היא לספק לנואמים אמצעים אפקטיביים להעביר אמיתות רוחניות עמוקות באופן שניתן לכל הקהל להבין. בתחילת הטקסט, המחבר מציג את הרעיון של איורים בנאומים ומשווה אותם לחלונות המאפשרים לאור להיכנס לחדר חשוך, מה שהופך רעיונות אבסטרקטיים לנגישים יותר. הוא מציין במיוחד את הלימודים של ישו, אשר ניצל באופן תדיר אגדות כדי להעביר רעיונות מורכבים באופן יעיל. ספרגון מדן בשיטות שונות להשתמש באיורים, ומבליט את היכולת שלהם להזין את הנאומים, לשמור על תשומת לבו של הקהל ולסייע בהבנת עקרונות תיאולוגיים. לאורך חלק זה, הוא מדגיש את האיזון הנדרש בין לימוד עקרונות תיאולוגיים יציבים לבין שימוש חכמ בשפה איורית, וטוען כי מטאפורות המובחרות בזהירות יכולות להעשיר באופן משמעותי את חווית הנאום.