פילוקריסטוס: מזכרונות של תלמידו של האדון“ מאת אדוין אבוט הוא רומן היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה-19. הספר מציג את מזכרונותיו הדמיוניים של תלמיד מוקדם של ישוע המסיח, בשם פילוקריסטוס, ובהם הוא מתבונן בחייו, בהכנותיו הרוחניות ובהתלוננות החברתיות העמוקות ששררו בישראל בתקופת ישוע. הספר מעמד נושאים של אמונה, ספק ומאבק לגבי האמת הרוחנית בעולם ששרו בו דיכוי פוליטי והתדרדרות מוסרית. בתחילת הסיפור מוצג פילוקריסטוס, אשר מספר על ילדותו בגליליה ועל האירועים הטרגיים שקרו למשפחתו בתקופת שלטונו של הרוד. בילדותו הוא עדה לדיכוי האלים של כל אי-הסכמה ולעבודת אלוהויות שקר, מה שגרם לרצונו העז לגאולה אמיתית לישראל. הוא מתאר את החינוך הנוקשה שקיבל במסגרת החוק היהודי, מעריך את היעדר התקווה אצל מוריו לבואו של המשיח ובסופו של דבר מגלה את תשוקתו העמוקה לגאולה. חלק זה מספק את הרקע ההיסטורי והתרבותי שעל רקעו מתפתחת מסעות האמונה האישיות של פילוקריסטוס, ומבליט את הקונפליקט בין החוק המסורתי לבין הלימודים הרוחניים החדשים שהיו עתידים להגדיר את חייו.