שירים: פסטורליים ומזמורות", מאת הרב בנג'מין קופלנד, היא אסופה של שירים שנכתבו ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הספר מעמד נושאים של טבע, רוחניות וחוויה אנושית, ומציג באופן מתומך את התוכן העמוק של החיים הפסטורליים בשילוב עם הרהות דתית. השירים מהווים מסע מעורר מחשבה, המציע תובנות לגבי יופי החיים וקשייהם, באמצעות ביטוי לירי. האסופה מכילה שירים שמזכירים את השלווה של הכפר, את ההלם שנוצר בפני היצירה, ואת הקשרים הרגשיים העמוקים שבני אדם חווים עם אהבה ואבדן. יצירותיו של קופלנד מתמקדות הן בשמחות הטבע – כמו בשירים המשבחים את הגעת האביב או את הנוחות של אוויר המרעה – והן בנושאים קודרים יותר, כמו אבל ותשוקה, במיוחד בשירים העוסקים באבדן ובתקווה לחיי נצח. באמצעות מראות דמיוניות עשירות והרהות מעוררת חשיבה, המחבר מזמין את הקוראים למצוא נחום הן ביופי האדמה והן בהבטחת הקיום הרוחני שמעבר לחיים הזו.