״Children of Men״ מאת ברונו לסינג הוא רומן שנכתב בראשית המאה העשרים. הוא מתעמק בחייהם של מהגרים בעיר שוקקת, ומתמקד במיוחד במאבקיהן של דמויות כמו בראון וליזשן, המתמודדות עם המציאות הקשה של עבודה, בריאות ואהבה על רקע סביבת יזע. העלילה עוסקת ככל הנראה בנושאים של תקווה, ייאוש והרוח הבלתי ניתנת לשבירה של אלה המחפשים הקלה ממעמסותיהם באמצעות אמנות וקשר אנושי. פתיחת הסיפור מציגה בפנינו את בראון, עובד נחוש בבית מלאכה רועש לתפירה, המתמודד עם אובדנה המתקרב של ליזשן, בת לווייתו השברירית. רעש המכונות מסמל את החדגוניות שבחייהם ואת המאבקים הרגשיים שהם חווים מדי יום. בראון נשאב למחשבות על מפלט ועל תקווה כאשר הוא שומע על תערוכת אמנות סמוכה, מתוך אמונה שהיא תוכל להעניק לליזשן רגע של יופי ושמחה. אולם המציאות הקשה של קיומם מתבהרת במלוא חריפותה כאשר הם נתקלים בהתנגדות בתערוכה, ורגעי האושר השבריריים חולפים במהרה ומואפלים בידי הטרגדיה. כך נפרשת תשתית לסיפור הרווי בחוויות אנושיות נוגעות ללב, המשקפות את אתגרי החברה.