המוטיב הארוטי בספרות“ מאת אלברט מורדל הוא ספר ביקורת ספרותית שנכתב בשלהי המאה ה-20 באופן פסיכואנליטי. העבודה מבקשת לחקור את המוטיבים הארוטיים הקיימים בספרות, וטוענת כי הם נוצרים מהלא-מודע של המחבר. הניתוח מתמקד בדרך שבה חוויות אישיות, רגשות וזיכרונות משפיעים על הביטוי הספרותי בז’אנרים שונים. בתחילת הספר מוצגת השאיפה של המחבר ליישם שיטות פסיכואנליטיות בניתוח ספרותי, ולבצע בדיקה עמוקה יותר של הטקסטים על מנת לגלות את ההיבטים השונים של נפשו של המחבר. מורדל מציע את הרעיון שהספרות משמשת כהשתקפות אישית של המחבר, המגלה רגשות וטראומות נסתרים המשפיעים על סיפוריו. הוא מציג השוואות בין חלומות ליצירות ספרותיות, ומציע ששניהם יכולים להאיר על רצונות וקונפליקטים לא-מודעים המניעים את התנהגות האדם ואת היצירתיות שלו, ובכך מספק את הבסיס לחקרים נוספים בנושא המוטיבים הארוטיים השוכנים בתוך יצירות ספרותיות מעולות.