הסיפור של התעתוע הגדול – בסדרה של פרקים טבעיים למראה“, מאת ויליאם וייט, הוא בחינה ביקורתית העוסקת בהשפעות ההיסטוריות והחברתיות של החיסונים, ונכתבה בשלהי המאה ה-19. הטקסט בוחן בדקות את האמונות החברתיות בנוגע לחיסונים ומציין את מקורותיהן, עם דגש מיוחד על הדמות המוטערת של אדוארד ג’נר ועל השיטות שבהן התבצעו החיסונים באותה תקופה. הספר מיועד לערער על הסיפורים הנפוצים בנוגע לתועלות הנטענות של החיסונים. הפרק הראשון מציג את הבעייה של חוסר מודעות וקבלה אף-עין בקרב הציבור לגבי החיסונים. וייט מקשר את הדיון על החיסונים לניסיונות ההיסטוריים להקל על שפעת האבע, ומציין דמויות בולטות כמו קוטון מתר ודר זאבדיאל בוילסטון, אשר התמודדו עם הבעיות והמקשים שניצבו לפני אלה שחיפשו לקדם את השימוש בחיסונים. מן דרך סגנון הכתיבה של המחבר, מתגלית עמדה ביקורתית כלפי החיסונים, השואלת את היעילות והבטיחות של הנהלים האלו, אשר נקבלו ללא בדיקה מעמיקה.