היסטוריה של שבעת העצלנים, אגדה ערבית“ מאת מנואל פרננדז וגונזאלס היא יצירה בדיונית שנכתבה באמצע המאה ה-19. הסיפור משלב אלמנטים היסטוריים עם תמונות פולקלוריות, ומצייר את החיים בעולם הערבי, במיוחד דרך עיני האהבה, הגבורה והחוויות המיסטיות. הסיפור מתמקד במסעותיהם של הדמויות הראשיות, ועוסק בנושאים כמו גורל, רוחניות וחוץ מהטבעי, כפי שמתבטא בהזכרת דמויות ורוחות שונות. הסיפור מתחיל בעמק יפה בהרי החדжאז, השוכן באווירה של שלווה ונוף טבעי. הדמות הראשית היא אבן-זוחייר, מנהיג המתאבל על הפסדו הדרמטי בקרב. עם הגעת שתי נשים יפות בשם פאיזולי ורחדיה, האווירה משתנה; הן ממשיכות למשוך את תשומת לבו של אבן-זוחייר ומעוררות בו רצון באהבה. לאחר מכן, הסיפור מתפתח בשילוב של מסעות רוחניות ואלמנטים מעל-טבעיים, ומציג את ההתמודדויות שאבן-זוחייר עומד בפניהן – בעיקר בנושאים של נטיות לפיתוי וגאולה. הסיפור מסתיים בחלום עמוק שמשלב בין המציאות של אבן-זוחייר לעולם המיסטי, ומוביל אותו לדרך מלאת אתגרים וחוויות מרתקות.