תיאוריה הפסיכואנליזה" של צ'. ג'. יונג היא פרסם מדעי שנכתב בשלהי המאה ה-20. הספר חוקר את היסודות והשינויים בתיאוריה הפסיכואנליטית, ובעיקר משקף את התרומות של זיגמונד פרויד ומציע את הביקורות והתובנות האישיות של יונג בנושא. מטרת הספר היא לאחד בין הניסיונות המעשיים בפסיכואנליזה לבין התיאוריות המסודרות, והוא מתמקד בנושאים כגון המיניות הילדותית, הדחיפה ותפקיד הטראומה בהפרעות נפשיות. בפתיחת הספר מוצגת עמדתו של יונג בקרב הקהילה הפסיכואנליטית, וההקשר של המצגות שנישא ב-1912. יונג מביע את רצונו לתקן את ההבנות השגויות של תיאוריות הפסיכואנליזה, במיוחד של רעיונותיו של פרויד, ומציג את התפתחות המחשבה בנושא תפקיד הטראומה והמיניות בהפרעות נפשיות. הוא מדגיש שהפסיכואנליזה היא תיאוריה המתפתחת, ושהיא דורשת התבססות על מצפיות אמפיריות שנלמדו מניסיונות קליניים, ולא על קבלה גורפת של הנחות מוקדמות יותר. הגישה המעמיקה של יונג מציעה את המטרה לפתח הבנה עמוקה יותר של תופעות פסיכולוגיות, באמצעות התחשבות הן בהתבוננויות אישיות והן בהדיונים המתמשכים בתחום.