ארכיטקטורה: המאות התשע-עשרה והעשרים" מאת הנרי-ראסל היצ'קוק היא חיבור אקדמי שנכתב בשלהי המאה העשרים. הספר מחקר את התפתחות הסגנונות והתנועות הארכיטקטוריים, מהקלאסיציזם הרומנטי של תחילת המאה התשע-עשרה ועד לתנועות המודרניזם של אמצע המאה העשרים. הוא מציג התפתחויות בולטות בתחום הארכיטקטורה, מסביר על דמויות מרכזיות, סגנונות וההקשרים התרבותיים שלהם, ומהווה ידידותי מדריך לכל אחד המעוניין בהיסטוריה הארכיטקטורית. בתחילת הספר, היצ'קוק מציג את ההקשר ההיסטורי החשוב שעיצב את הארכיטקטורה בסביבות שנת 1800, ובמיוחד את השפעת מלחמות נפוליאון על תהליך הבנייה. הוא מציג את הרעיון של הקלאסיציזם הרומנטי, ומסביר כיצד הוא נוצר מהסגנון הבארוקי, כאשר ארכיטקטים החלו לאמץ אידאלים אסתטיים חדשים שהושפעו מתנועות תרבותיות שונות. הפרקים הראשונים מדגישים את החילופים בין ארכיטקטים ממדינות שונות, ובמיוחד את ההשפעה של דמויות מרכזיות כמו ז'אן-ניקולא סרבנדוני, ואת השפעת הסגנון האנגלי ה"פיקטורסק". כל אלה תרמו להיווצרות הרעיונות הבסיסיים שהובילו בהמשך לגוון רחב של סגנונות ארכיטקטוריים במאות התשע-עשרה והעשרים.