"רק שבעה נתלו" מאת סטיוארט מרטין הוא רומן פשע שנכתב בראשית המאה העשרים. במסגרת של ויכוח חד על עונש המוות הוא עוקב אחר שופט בבית משפט פלילי ומלצר מסתורי בתוך מועדון הקלוז האקסקלוסיבי, בעודם מחליפים נרטיבים של מקרים אמיתיים כדי לבחון אם גזרי דין מוות יכולים בכלל להיות צודקים. הסיפורים מתגלגלים כהוכחות מתחרות, הממזגות היגיון של אולם בית משפט, פילוסופיה מוסרית וסיפורי פשע עמוסי תפניות. הפתיחה מציבה את התפאורה בערב חג המולד במועדון הקלוז, שם יושב בראש היושב-ראש-השופט ומלצר ממלא-מקום מערער בשקט את מהלך העניינים. לאחר שהמועדון מאשר את תמיכתו בעונש המוות, המלצר מתפרץ, מרדים את החברים עד אובדן הכרה, ומאתגר את השופט: על כל מקרה שהשופט יוכיח כראוי למוות, יחיה אחד החברים; על כל מקרה בלתי צודק, אחד יישאר מורדם. תחילה מביא השופט את הרצח המצמרר של עמאר בדאן, טמילי המודה בשוויון נפש ברצח בעל פונדק; המלצר משיב במניע של כבוד ודת המציב את המעשה במסגרת קוד אחר. אחר כך מגיע המקרה של המלצר עצמו: הוא טוען שג'ון דייוויס, שנתלה על הטבעת שותפו לשעבר לורי בלק, הורשע בזיוף — ואז מגלה שהוא עצמו בלק, חי, וביים את "מותו". השופט, נסער אך נחוש, פותח בדוגמה שנייה על אייב לאמי, פורץ חסר רחמים שכונה "החפרפרת", בעוד דו-קרב הסיפורים — והסיכונים — מתעצם.