Nieuw Utopia
על הספר
"ניו אוטופיה" מאת ברנרד אלכסנדר קנטר הוא רומן אוטופי-פילוסופי שנכתב בראשית המאה העשרים. במרכזו פרופסור גודפרוי ליידן, רופא נודע המבקש התחדשות באמצעות השתלת בלוטות, ומוצא שנשמתו הושלכה אל תחום מטאפיזי בעוד גופו שוכב בקיפאון נרקוטי. הנרטיב ממזג ספקולציה מדעית עם סאטירה, מציב חקירה רפואית מול פורמליזם משפטי, ובוחן מטריאליזם, דת וטבע האמת תוך שהוא רומז לחזון חברתי אידיאלי. פתיחת "ניו אוטופיה" מציגה את סיפורה כ"אמת מופשטת", ואחר כך עוקבת אחר ליידן, שנאלץ על פי חוק לפרוש בגיל שבעים, כשהוא נוטל על עצמו ניתוח ניסיוני הכולל השתלת בלוטות של קוף. ההליך מצליח מבחינה פיזית אך משאיר אותו בנרקוזה עמוקה ואין-סופית: גופו מתחדש בעוד נשמתו, שגורשה על ידי ההרדמה, שוכנת ב"פסיכיה", ואינה יכולה לשוב משום שהכוחות החייתיים המושתלים מחזיקים את הגוף בחיים באופן מכני. המנתחים ממצים את תרופותיהם בעוד הפקולטה למשפטים, המוגחכת כעובדי צורה על חשבון הרוח, מתכוננת להעמידו לדין על התחמקות מחוק הפרישה. בינתיים ליידן, צלול במצבו הבלתי-גופני, צופה בניתוח, בוחן את תכונות גופו ה"נפשי", מהרהר באור ובזמן, ומשקיף על מטופלים שריפא בעבר, בטרם הוא מתפלל בענווה. אחר כך הוא פוגש את אנוביס בעל ראש התן, הדורש וידוי; ליידן משיב בהיגיון מדעי קר על חטא, צדק ואתאביזם, ומתחיל לספר את סיפור חייו — בדיוק כשהקטע מסתיים.
