"סאלי במעיל הפרווה שלה" מאת אלייזה אורן וייט היא רומן לילדים שנכתב בראשית המאה העשרים. הסיפור עוקב אחר גורי חתולים תאומים יתומים — סאלי הרגישה והזריזה ואחיה הבטוח אוקספורד גריי הבן — כשהם מוצאים בית עם בני אדם טובים ומנווטים הרפתקאות קטנות בפנים ובחוץ. חם, הומוריסטי ומפוזר בפסוקים, הוא שוהה בפלאים של יום-יום, בידידות ובנחמות (ובאתגרים) של חיי חתול ביתיים. פתיחת הסיפור מציגה את מצוקת הגורים ואת הצלתם: לאחר שנדדו רעבים, שכן מבחין בהם, מביא אותם לבית האפור על הגבעה, ואלווירה, מיס הארווי ומיס ויניפרד הסרבנית תחילה מקבלות אותם בעדינות. בהתיישבם בביתם החדש הם גורמים לתקלות (פמוט שהתהפך, צלצול שעון מבהיל), מקבלים עכברי קטניפ יקרים, וצופים בסערה הראשונה של שלג מחלונות חמימים. יריב משוטט, פיטר, מתגושש עם אוקספורד ואחר כך מחליק פנימה במהלך סופת שלגים, בעוד פלא חדש — ה"רמקול" של הרדיו — מגיע ומרתק את סאלי. בראש השנה סאלי גומרת אומר "להתעודד" ולתפוס עכבר; לבסוף היא עושה זאת, רק כדי שאוקספורד יכה אותו הצידה ברגע האחרון. פרקים מוקדמים אלה מציירים דיוקן עדין ואפיזודי של גורות — שגרות בית, שינויי עונות, ניצחונות קטנים ומעידות — ומגיעים לשיאם במתח הטרי של כלב שכן בשם ספוט.