המושג של הטבע” מאת אלפרד נורת’ וייטהד הוא חיבור פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. העבודה משקפת סדרה של מושבים שחוקרים את פילוסופיה המדעים ואת היחסים בין תחומי ידע שונים, עם דגש מיוחד על המדעים הטבעיים. מטרתו של וייטהד הייתה להגדיר מחדש ולהבהיר את מהות החקירה המדעית, תוך הערכה מחודשת של הנחות השלטות בנוגע לחומר ולסופיה. בפתיחת החיבור מוצגים המטרות שעמדו בבסיס המושבים שניתנו בקולג’ טריניטי, ומוגדרת המסגרת לדיון בפילוסופיה של המדעים. וייטהד מדגיש את החשיבות שבהבנת הטבע כשלם מורכב של ישויות, אך גם כתהליך המתפתח לאורך הזמן, ומציע נקודת מבט שמנסה להימנע מפרשנויות דו-אלוהיות של המציאות. הוא מציג רעיונות בסיסיים כגון התפישה החישית, המחשבה, וההבדלים בין דרכי מחשבה אחידותיות לבין אחרות. באמצעות רעיונות אלו הוא מנסה לאחד בין זוויות הראייה המדעיות השונות, במטרה להגיע להבנה אחידה ומתכנסת של הטבע עצמה.