ספרות יפנית" מאת אפיפניוס וילסון הוא ספר היסטורי וביקורתי שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר מציג יצירות בולטות של ספרות יפנית, ובהן קטעים מ"ג'נגי מונוגאטארי", פואמות קלאסיות ודרמות, ומציע נקודות מבט ביקורתיות ופרסם קצרים על חיי המחברים. מטרתו היא להכיר לקורא את המורשת הספרותית העשירה של יפן, ולהדגיש הן את היופי וההרכב המורכב של סיפוריה וצורותיה הפואטיות. החלק הראשון של הספר מציע הכנסה מפורטת ל"ג'נגי מונוגאטארי", יצירה קלאסית שמחשבת כרומן הראשון בעולם, שנכתבה במאה ה-10 על ידי מוראסאקי שיקיבו. הטקסט מדן על הרקע וההקשר שבה נכתבה הסיפור, כמו גם על חיי שיקיבו ועל הנורמות החברתיות של זמנה. הוא מסדיר את הרקע לאירועים המתרחשים בחיי הנסיך ג'נגי ולהרכבים המורכבים של החיים בחצר, תוך הדגשה על נושאים כמו אהבה, אובדן ושינויי מזלם של הדמויות בהקשר ההיסטורי והתרבותי העשיר. ההכנסה הזו מסייעת לקורא להיכנס באופן מוצלח אל עולם הספרות היפנית, שבו נפגשים רגשות אישיים וציפיות חברתיות.