פרא אנג'ליקו" מאת ג'. בי. סופינו הוא ספר היסטורי שנכתב בתחילת המאה ה-20. יצירה זו חוקרת את חייו ותרומותיו האמנותיות של פרא ג'ובאני אנג'ליקו, אחד מהציירים הבולטים בעת הרנסנס האיטלקי. היא מציגה את טבעו המלא באמונה, את השלווה המיסטית ששוררת ביצירותיו, ואת ההשפעה החשובה שהייתה לו על התחומים הרוחניים והאמנותיים במהלך חייו. בתחילת הטקסט, המחבר משקף את ההיבטים האגדיים של חיי אנג'ליקו, תוך הצגתו כאדם בעל אמונה עמוקה אשר השפיעה באופן משמעותי על יצירותיו. הסיפור מתחיל בדיון בתהליך היצירה של אנג'ליקו, אשר לפי המסופר כלל תפילה ומצב של התמקדות רוחנית לפני החלת העבודה. הטקסט מציג את שנותיו הראשונות, ומדגיש את הכשרתו האמנותית ואת התפתחותו האמנותית – מיצירת יצירות על דפי קורים ועד יצירת ציורי קיר מופת. החלק הראשון של הספר מספק את הבסיס להמשך בחקר יצירותיו של אנג'ליקו וההקשר ההיסטורי של חייו, ומצביע על האיחוד העמוק בין אמונה לאמנות.