סיפור חיי” של הלן קלר הוא ספר אוטוביוגרפי שנכתב בשלהי המאה ה-19. הסיפור מפרט באופן עמוק את חוויותיה כילדה חירשת ועיוורת, ומתאר את מאבקיה ונצחונותיה בדרך המעבר מעולם של בדידה לעולם שמלא בידע ותקשורת, בהנחייתה האוהבת של מורתה אנne סאליבן. הספר מעמד נושאים כגון חוסנה הנפשי, הכוח המחולל של החינוך והקשר העמוק בין תלמיד למורה. בתחילת האוטוביוגרפיה, קלר משתפת בזיכרונותיה מילדותה המוקדמת – זיכרונות של קשר חיותי לסביבה שלה, למרות מוגבלותיה. היא מזכירה את הרגעים השמחים בבית משפחתה באלבמה, את טבעה הקפרסי ואת ההתרחשויות המשעשעות עם בני משפחה וחברים שלא הצליחו להבין אותה במלואם. עם זאת, חייה השמחים האלו השתנו באופן דרמטי לאחר שמחלה קשה הפכה אותה לחירשת ועיוורת לחלוטין, מה שהטביע אותה בעולם של שתיקה וחושך. הסיפור מציג באופן דרמטי את הפער בין זיכרונותיה השמחים לבין הבלבול שנגרם על ידי מוגבלותה, ומכין את הרקע להתעוררותה המאוחרת דרך השפה והחינוך, לאחר שאנne סאליבן נכנסה לחייה. סגנון הכתיבה של קלר מביא לידי ביטוי מגוון עשיר של רגשות וחוויות חזותיות, ומזמין את הקוראים להצטרף למסע הייחודי שלה להבנה ולביטוי.
דף ויקיפדיה על הספר זה: en.wikipedia.org/wiki/The_Story_of_My_Life_(biography))