דיכטרטייה – המגלה – תיטאנטייה” מאת נסצ’ו היא אוסף סיפורים קצרים שנכתבו בתחילת המאה ה-20. היצירה חוקרת נושאים של אהבה, יצירתיות ומחשבות על הקיום, דרך חייהם של דמויות שונות – במיוחד של שחקן צעיר, המכונה באהבה “הדיכטרטייה”. הסיפורים מתמקדים במאבקים של הגיבור עם יחסיו האישיים ועם הסתירה שבין שאיפותיו האמנותיות לציפיות החברה. בתחילת הספר, הקוראים מכירים את הדמות הראשית כשהיא מתבוננת במורכבויות החיים והאהבה בעת שהיא שוטפת ברחובות אמסטרדם. בזמן שהיא מסתכלת על העולם סביבה, כולל נערות בעלות “עיניים יודעות”, היא נקלעת למסלול של הערצה והתבוננות עמוקה. במקביל, מתקיים דיאלוג מתמשך איתו בין אלוהים לשטן, המדגיש את הסערה הפנימית שלה ואת הדילמות הקיומיות שלה. הדיכטרטייה מתמודדת עם רצונה בקשר רומנטי, אך במקביל מרגישה שאינה מספיקה במאמציה השיריים – מה שמכין את הזירה לסיפור שחוקר את מהות היצירתיות והרגשות האנושיות.