Orazioni" של אדה נגרי היא קולקציה של נאומים שנכתבו בתחילת המאה ה-20. הספר משקף את חייה ומורשתה של אלסנדרינה ראוויצה, אישה שהקדישה את חייה לצדק החברתי ולסיוע למוחלשים בחברה. באמצעות פעולותיה המשפיעות, כגון הקמת בתי ספר וסיוע לעניים, ראוויצה מסמלת את חוזקת האדם ואת יכולתו להתאושש. הפרק הראשון של הספר מציג את ההשפעה העמוקה של ראוויצה על קהילתה, באמצעות תיאור הרגע הטרגי שבו היא נפגשה במעלה יורשה במילאנו. הסיפור מדגיש את רוחה הבלתי מנוצחת ואת הקרבנות שהיא הקריבה למען הזולת. נגרי מציגה את ראוויצה כדמות של יופי וחוזק, תוך שהיא משלבת בין אנושיותה לבין הבנה עמוקה של הסבל החברתי ושל חשיבות הטיפול בכאבם של אחרים. דימויים אלו מציגים באופן ברור את הנושאים של חמלה ואחריות חברתית, המהווים את ליבת העבודה כולה.