״אישיות האדם והישרדותה לאחר המוות הגופני״ מאת פ. ו. ה. מאיירס הוא חיבור מדעי שנכתב בסוף המאה ה־19. הטקסט מעמיק בשאלות היסוד הנוגעות לקיום האנושי, ומתמקד במיוחד בשאלה האם אישיות האדם יכולה להתקיים מעבר למוות הגופני. מאיירס מבקש לחקור ולנתח באופן שיטתי תופעות הקשורות לנושא זה, ודוגל בגישה מדעית לחקר נפש האדם ותודעתו. בתחילת היצירה מציג מאיירס את הפרדוקס שלפיו האנושות לא החילה את החקירה המדעית המודרנית על השאלה המכרעת בדבר הישרדות הנפש לאחר המוות, אף שמדובר בנושא חיוני להבנת הקיום האנושי. הוא מדגיש במיוחד את הצורך בבחינה קפדנית של מהות האישיות, ומציע כי אמונות מסורתיות ואמונות טפלות הותירו חקירה זו נפרדת מן התחום המדעי. באמצעות חקירתו, מאיירס מכין את הקרקע לדיון מפורט באופן שבו היבטים שונים של החוויה האנושית—כמו חלומות, היפנוזה ותופעות נפשיות—עשויים להצביע על הבנה מעמיקה יותר של התודעה, החורגת מן המציאות הפיזית.