״ביאור המקרא: ספר שנים־עשר הנביאים, כרך א׳״ מאת ג׳ורג׳ אדם סמית הוא פירוש תאולוגי שנכתב בראשית המאה העשרים. כרך זה משמש ניתוח מחקרי של הנביאים הקטנים בתנ״ך, ומתמקד במיוחד בספרי עמוס, הושע ומיכה. מטרתו לבחון את ההקשר ההיסטורי, את הפרשנויות הביקורתיות ואת המשמעות התאולוגית של טקסטים נבואיים אלה, תוך עיסוק ברלוונטיות שלהם לאמונה ולמעשה הדתיים בני זמננו. פתיחת החיבור כוללת הקדמה מפורטת המתארת את מטרת הסדרה ואת האופן שבו היא מבקשת לגשר בין ההבנה ההיסטורית והמודרנית של הנביאים הקטנים. סמית מדגיש את עושרם של טקסטים אלה, שלעתים קרובות הוזנחו או פורשו שלא כהלכה בשל קוצרם ומורכבותם. הוא דן בצורך בבחינה ביקורתית של הטקסטים, ומפנה למסגרות היסטוריות וביקורתיות שונות המשפיעות על פרשנותם. נוסף על כך, הוא מציג את חשיבותה של הנבואה בישראל הקדומה ומניח את היסודות למחקר כרונולוגי מפורט של שנים־עשר הנביאים, תוך התנגדות לכינוי המסורתי ״קטנים״ והדגשת השפעתם העמוקה על התפתחות הספרות הנבואית.