ירמיה: הרצאות ביירד לשנת 1922" מאת ג'ורג' אדם סמית היא בחינה אקדמית של הנביא הביבלי ירמיה, ונכתבה בתחילת המאה ה-20. הספר מנתח הן את חייו והן את לימודיו של ירמיה, ומדגיש את חוויותיו האישיות, את העומק הפסיכולוגי שבדבריו ואת הביטויים השיריים שלו במהלך התמודדותו עם המורכבויות שנגרמו לו כנביא בתקופה מעורבת בחיי ישראל. הפרק הראשון של הספר מספק תשתית ברורה להבנת הרצאות שנמצאות בהמשך, והוא מתחיל בהסתכלות על אופיו של ירמיה ועל החשיבות שבדבריו. סמית מפרט את ההתבוננות העצמית של ירמיה, את מאבקיו עם האמונה והחובה, ואת השפעתו העמוקה על הרוחניות היהודית. הטקסט מדגיש כיצד נבואותיו של ירמיה נוצרו בהתאם להקשר ההיסטורי של חייו, במיוחד לגבי העבדות הצפויה בבבל, ומספק את הבסיס לדיון בנושאים שחוזרים בדבריו – כאב, תקווה וגאולה.