המנורה של דיוגנס" מאת אלפרדו פנציני הוא רומן שנכתב בתחילת המאה ה-20. הסיפור מעקב אחר גיבור לא מזוהה היוצא לנסיעה ממילאן לבית קטן ליד הים, ובדרכו הוא מעמד את החיים, הספרות והחברה. במהלך מסעו הוא מביע חשיבות עמוקות על הנטל של הציפיות החברתיות ועל האטרקציה שבחופש, באמצעות מטאפורים עשירים והרהות פילוסופיות. החלק הראשון של הרומן מציג את הגיבור כשהוא יוצא לדרך באופנועים ממילאן, בערב חם של יולי, מלא התרגשות לקראת הנסיעה לכפר דייגים ליד הים האדריאטי. במהלך הנסיעה הוא מתמודד עם תחושות תשעור, הנוצרות מהדרישות החברתיות, ומשווה בין ההתרגשות שלו לבין המטען שמפעיל עליו הנימוסים החברתיים. הוא מעמד את חוויותיו הקודמות, את ההשראות הספרותיות שקיבל, ואת התשוקה שלו לפשטות. ההתרחשויות שבדרכו – כגון פגישה אקראית עם חבר והתבוננויות בנוף הכפרי – מבליטות עוד יותר את הקונפליקטים הפנימיים שלו בין המציאות לבין האידאלים של חופש שהוא מחפש.