שירים ופואמות" של ג'ון קיטס הינה אסופת שירים שנכתבה בראשית המאה ה-19. היצירה מציגה את חיפושו של קיטס אחר היופי, הרגשות והנושאים הקיומיים הקשורים לתפקידו של המשורר בחברה. באמצעות מגוון של שירים, קיטס משקף את השפעותיהם של משוררים אחרים ומביע הרהות עמוקה על אהבה, טבע ואמנות. בתחילת האסופה נמצא מבוא שדן במהות השירה כיצירה סימפונית, בה כל חלק הוא ייחודי אך תורם להרמוניה הכוללת. הטקסט מספר על חייו הראשונים של קיטס, על המאבקים שעבר ועל ההשפעות שהיו עליו, ומדגיש את ההערכה העמוקה שלו ליופי ולחוויות החישיות. הוא משקף על מסעו האמנותי, על השפעת מערכות היחסים שלו, במיוחד עם נשים, ועל ההתנתקות שלו מהציפיות החברתיות, ובכך מציג באופן חזק את החיפוש המתמשך והנחוש של המשורר אחר הביטוי האמנותי.