„Romans et contes“ מאת תאופיל גוטייה הוא אוסף של יצירות בדיוניות, שככל הנראה נכתבו בסוף המאה ה־19. העלילה הפותחת מציגה את אוקטב דה סאביל, צעיר הסובל ממחלה מסתורית המכלה אותו לאט, אף שלמראית עין הוא נראה בריא. נראה כי הנושאים המרכזיים הנבחנים בספר סובבים סביב אהבה, ייאוש והניגודים בין חיוניות למלנכוליה. בתחילת „Romans et contes“ אנו פוגשים את אוקטב דה סאביל, שנראה בריא לחלוטין, אך סובל ממכאוב בלתי מוסבר הגורם לו להרגיש מנותק יותר ויותר מן החיים. לאחר שהוא עובר ניסיונות טיפול שונים שאינם מניבים תוצאות, מתברר שהמאבק שלו הוא נפשי יותר מאשר גופני—הוא חווה ייאוש קיומי עמוק, חש מרוקן ומנותק מן השמחה. הגעתו של ד״ר בלתזאר שרבונאו מבטיחה גישה אחרת, ומרמזת שמחלתו של אוקטב נובעת מהיעדר רצון לחיות; בכך נרמז על יחסי גומלין מרתקים בין הנפש לגוף, ונפתחת עלילה עשירה במורכבות ובעומק רגשיים.