השמש הקופחת והמלנכוליה (שתי סיפורי אהבה)“ מאת הברונית אמיליה פארדו באסאן היא יצירה בדיונית שנכתבה ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. העלילה מתמקדת בדמותה של אסיס טאבואדה, אשר מתמודדת עם הרגשות והמחשבות החדשים שנוצרים בה לאחר אירוע משמעותי ומבלבל בחייה. הטקסט חוקר נושאים כגון אהבה, ציפויים חברתיים והתעוררות אישית. בתחילת הסיפור, הקוראים מכירים את אסיס טאבואדה, אשר מתעוררת עם כאב ראש חמור וחושבת על אי-נוחותה הגופנית ועל ההלם הרגשי שנגרם על ידי אירוע מהעת האחרונה. במהלך הדיאלוגים שלה עם המשרתת שלה, בעלת האופי החיוני והכינוי “דיאבלה”, מתחוור שאסיס מתמודדת עם תחושות אשמה ובלבול בנוגע למערכת היחסים הרומנטיים ששינו את אורח חייה הקודם. הפתיחה הזו מכינה את הבמה להתבוננות העצמית שלה בתוך המסגרות החברתיות, ומבטיחה חקירה מעמיקה של נושאי אהבה וזהות לאורך העלילה.