„זיכרונות מן הזמן הישן“ מאת חוסה סורייה הוא אוסף של זיכרונות אישיים והרהורים שנכתבו בסוף המאה התשע עשרה. הטקסט מציע בחינה אינטימית של חיי המחבר, ובייחוד מדגיש את עלייתו בעולם הספרות ואת האתגרים האישיים שניצבו בפניו, ובהם אובדן בני משפחתו ושינויים במעמדו החברתי. סורייה, משורר ספרדי בולט שנודע ביצירות כגון „דון חואן טנוריו“, משמש הדמות המרכזית בנרטיב זה, ומתאר הן את עברו והן את התפתחותה של הספרות הספרדית. פתיחת היצירה מציגה זיכרון נוגע ללב מרגע משמעותי בחייו של סורייה — הלווייתו של הסופר העמית לארה, המציינת תמורה בנוף הספרותי הספרדי. באמצעות דימויים מלאי חיים, סורייה מטעין את זיכרונותיו ברגש כשהוא מתאר את קריאת השירה ליד קברו של לארה, ומציג אירוע זה כרגע מכריע בעיצוב זהותו שלו כמשורר. הנרטיב מתפתח באמצעות הרהורים על ראשית חייו של סורייה, וחושף את המאבקים, השאיפות וההשפעות שעיצבו את מסלולו האמנותי על רקע ספרד המשתנה. פתיחה זו קובעת נימה של נוסטלגיה ושל רצון עז לכבד את העבר, ובה בעת להתמודד עם מורכבויות ההווה שלו, ומזמינה את הקוראים לחקירה עשירה של הזיכרון והאמנות.