רצ’ונטי” של פרנצ’סקו דאל’ונגארו היא אסופה של סיפורים קצרים שנכתבו בשלהי המאה ה-19. הסיפורים מכסים תחומים רבים, ומשתמשים במסורות עממיות, היסטוריה וחוויות אנושיות, כדי לחקור את המורכבויות של האהבה, הדינמיקות החברתיות והדילמות המוסריות. הסיפור הראשון באסופה, בעל השם “האישה הלבנה של קוללאטו”, מציג את ההצטלבות בין סיפורים אישיים להיסטוריים, כאשר הדמויות מתמודדות עם ירושות משפחתיות ואגדות עתיקות. בתחילת הסיפור, המספר נע לדרך מקונליאנו לקוללאטו, במטרה לחקור את האגדות שמקשרות את ה“אישה הלבנה” למשפחה זו. בדרכו הוא פוגש את פרנצ’סקי, המקור לסיפורים על משפחת קוללאטו, אשר מספק לו תובנות לגבי ההיסטוריה והמסורות שמקיפים את הדמות הזו. הסיפור מגלה רשת מסובכת של אהבה, קנאה ובגידה, המערבבת בין הברון טולברטו, אשתו האכזרית אייצה והנערה היפה ביאנקה – אשר מקושרת באופן מסתורי לגורלם של כולם. קנאתה של אייצה גורמת בסופו של דבר לטרגדיה של ביאנקה, ומכינה את הזירה להתרחשויות מרתיעות שהתושבים מאמינים שהן מנבאות אירועים חשובים עבור משפחת קוללאטו.