«ספר האוהב והאהובה» מאת רמון ליול הוא חיבור מיסטי שנכתב במאה ה־14. יצירה זו משובצת בתוך הנרטיב הרחב יותר של תרומתו הספרותית המשמעותית של ליול, וממחישה נושאים עמוקים של אהבה, געגועים ורוחניות. היא משמשת כדיאלוג פיוטי בין האוהב לאהובה, ובוחנת את מעמקי האהבה האלוהית ואת המאבקים הרגשיים הנלווים למסירות. פתיחת הטקסט מציגה בפנינו סדרה של דיאלוגים הגותיים, שבהם האוהב מביע את כמיהתו לאהובה, ותוהה על טיבה של האהבה ועל הניסיונות הכרוכים בה. באמצעות פסוקים מעוררי רגש, האוהב משתף במסעו, המלא בדמעות, אנחות ותשוקות, ומעורר הרהורים פילוסופיים הנובעים מכל מפגש. ככל שהנרטיב מתקדם, מודגשים נושאים של הבנה אזוטרית, צמיחה רוחנית וההשפעות הרגשיות של האהבה, ובכך מונח היסוד לחקירה מעמיקה יותר של המיסטיקה ושל החיפוש אחר חיבור אלוהי לאורך שאר היצירה.
תורגם מתוך ״בלנקרנה״ מאת לול, שהוא חלק ממנו.